עוד יום ירוק על פני המדדים, לפחות למראית עין. הנאסד"ק התחזק ב-0.46%, הסנופי טיפס ב-0.16% ועלה מעל ממוצע נע 200, והדאו? נגרר אחריהם עם עלייה מינורית של 0.01%. שלושה ימים רצופים של עליות, טכנית, ולכאורה השוק מחייך.
אבל כשמסתכלים מתחת לפני השטח – הסיפור אחר לגמרי.
ב-NYSE יותר מניות ירדו מאשר עלו. גם בנאסד"ק, הפער בין המפסידות למרוויחות גדול משמעותית – 1674 עליות מול 2650 ירידות. המסחר דליל, עייף, כאילו השוק מטפס כי הוא לא יודע מה לעשות חוץ מזה.
והאמת? הוא באמת לא יודע.
היום נפל נתון שמעטים התעכבו עליו מספיק: מדד תחזיות הצרכנים צנח לרמה הנמוכה ביותר מאז 2013. לא מדובר כאן רק בירידה זמנית – זו כבר ירידה רביעית ברציפות במדד הזה. והפעם, הפגיעה היא בלב – ציפיות התעסוקה והאינפלציה לעתיד.
בתרגום חופשי: הציבור מתחיל להפנים שהעתיד לא הולך להיות ורוד, ושגם העבודה הבאה שלו אולי לא תבוא. אין ביטחון. אין תחושת יציבות. וכשאין תחושת יציבות – אין קניות מיותרות, אין הוצאות גדולות, אין אמון.
במילים אחרות – זה לא רק מספר. זה דגל אדום לכל מי שמתיימר לקרוא שוק דרך התנהגות אנושית.
אם היינו צריכים דוגמה חדה למצב הזה, קיבלנו אותה אתמול דרך אחת המניות הבולטות של היום – KB Home, חברת בנייה אמריקאית שירדה 5.2% אחרי פרסום דוחות מאכזבים.
החברה לא רק פספסה את תחזיות הרווח לרבעון הראשון – היא גם הורידה את תחזית ההכנסות השנתית שלה לכל 2025. וזה כבר סיפור רציני.
היא לא לבד – גם Lennar, מהשבוע שעבר, סימנה האטה במכירות וצמצום תחזיות לרבעון הבא. שניים מהשמות הגדולים בענף מאותתים שהשוק רגיש, שהקונים נעלמים, ושהביקוש הגבוה של 2020–2023 פשוט התאדה.
ומה שמעניין? מכירות הבתים דווקא עלו החודש ב-1.8% – אבל בעיקר בבתים הזולים. הביקוש למוצרי פרימיום – דהיינו, הבתים היקרים – נחתך. והמסקנה ברורה:
הציבור קונה – אבל רק את מה שהוא בקושי מסוגל להרשות לעצמו.
זה כבר לא שוק של חלומות, אלא שוק של הישרדות.
תשואות האג"ח ירדו אתמול: האג"ח ל-10 שנים ירד ל-4.31%, והאג"ח לשנתיים ירד ל-4.00%.
בתרגום: המשקיעים מחפשים ביטחון. בורחים לסולידי.
גם מכירה של 69 מיליארד דולר באג"ח לשנתיים נענתה בביקוש חזק. הציבור אולי לא רואה את זה – אבל הכסף החכם כבר בונה מחסה.
זה חשוב להבין: ירידות תשואה לא קורות בחלל ריק. הן סימן לחשש – לחשש מהאטה, מחשש מאינפלציה עיקשת, ואולי אפילו מהתפרצות משבר אשראי ברקע.
ה-S&P 500 עבר אתמול את ממוצע נע 200 (שנמצא באזור 5,754 נקודות), והחלו להגיע הקריאות: "שוק שורי חדש", "הנה מתחיל גל עליות חדש".
אבל רגע – שנייה לפני שקונים את הכותרת, חשוב להבין:
ממוצע נע הוא אינדיקטור לעבר, לא הצצה לעתיד.
הוא כלי להצגת מגמה – לא רמז לתחזית.
ואם מי שמוביל את הפריצה הזו הן מניות הענק בלבד – בזמן שרוב השוק מדמם מתחת לפני השטח – זה לא שוק בריא. זה שוק מנותק.
למעשה, המגזרים שהובילו את העלייה – תקשורת, חומרים, פיננסים וצריכה מחזורית (תחום שמאגד את כל מה שאנחנו קונים מתוך רצון, לא הכרח – קניות, בידור, מסעדות, מכוניות) – הם הראשונים לחטוף כשיש האטה. כשדווקא הם עולים – אולי זה לא סימן לעוצמה, אלא לציפייה לאשליה קצרה שתתפוצץ.
זה הזמן שבו סוחר צריך לשאול את עצמו לא מה רואים על הגרף – אלא מה מסתתר מאחורי המספרים.
כמה מניות באמת תומכות בעלייה?
איך נראה הווליום?
מה אומר מדד הסנטימנט?
ואיך מתנהגות המניות הרגישות ביותר – הצרכניות, הקמעונאיות, הבנקאיות?
זה לא יום למסחר חפוז.
זה יום לתצפית. לאיסוף מידע. לבחינה איטית של התמונה המלאה.
ומי שלא עוצר – מתרסק עם הראש בקיר.
המסר שלי להיום חד:
שוק שעולה בלי רוח גבית אמיתית הוא לא שוק חזק – הוא שוק מתוח.
ואם אתה לא מזהה את המתיחות בזמן, אתה תהיה זה שייתפס עם המכנסיים למטה כשהמגמה תתהפך.
יום מבורך
זהר ליבוביץ – 🐘 – או סוף המסחר שלך
האבי שיטת וויקוף בישראל
ותוכנית הליווי סוחרים ׳מרגל המסחר׳
