לפני מספר שבועות התחלתי את הדיון בכותרות מלחמת הגושים כשאני מזכיר ומציין שאינני מדבר על המלחמה בין הגושים בהתייחס לעניין של צפון קוריאה, אלה להתנהגות המחיר באזורים שונים, העולה מתוך כך שהמחיר עשוי לנוע בין הגושים השונים עד לקבלת הכרעה.
המסקנה העיקרית שעלתה לי מתוך הדברים היא בעיקר לא לעשות כלום, אנשים שהמשכו לפעול לפי מבנה מחירים יורד או עולה נחלו כישלון בגלל חוסר הבנת התנהגות המחיר והמיקום במרחב בו אנחנו מצויים – הדגש שלי היה על לשבת על הידיים עם דגש כי המגמה העולה טרם קיבלה סימני סיומת, כך שככל שמשהו בוחר לפעול עדיף לו לפעול מתוך התודעה האסטרטגית הזאת.
אתמול לא העליתי סקירה (לצערי, אני ודאי משתדל לשמור על רצף) אך לאור היום הקודם של כניסת קונים, אתמול לא היה יום מפתיע.
הדרך שאני מציע לכם להתבונן כרגע על השוק בנקיטת העמדה, דרך השאלה הפשוטה מי מהגושים המופעים בגרף כרגע סובל יותר, כל שאני מציע הוא לא להצטרף לצד הוסבל להיפך וללא ספק הצד הסובל כרגע הם המוכרים האחרונים.
אנשים שונים עוקבים אחרי בכל מיני ערוצים חלקם בוחרים ובצדק לפנות אלי בשאלות ובשיתוף תכנים שונים, בעיקר על הגישה שלי למסחר שהיא אכן שונה מרוב המנתחים הטכנים ודאי הפודמנטליים, בעיקר על גישתי השיפוטית ושאולים שאלות עומק אפילו על הבחירות שלי בעת מסויימת לא לפעול או לחילופין כן לפעול בצורה מסויימת, השאלות שלהם מזכירות לי שאלות אחרות שעולות לי בעצמי על המסחר ועל החיים ואפילו על אלוהים.
על אחת מהם שכנראה מעסיקה את רוב האנשים במשך החיים לפרקים כאלה או אחריםץ היא השאלה האמונית וכיצד נתייחס אליה בחיים. אחת התשובות האהובות עלי היא “אני הייתי מעדיף לחיות את חיי כאילו יש אלוהים ואז למות ולגלות שאין מאשר לחיות את חיי כאילו אין אלוהים ואז למות ולגלות שיש.” אלברט קמי
כך לפעמים אני מעדיף לוותר על עסקה במקום שאין לי בו את הבטחון הנכון ואף לגלות שהעסקה המשיכה בלעדי, מאשר להיכנס במקומות לא טובים ולשלם את מחיר הטעות החומרי והאישי, על כן אני שלם לגמרי עם הבחירות שלי. בעיקר אני מבין שלא לעשות היא גם בחירה אקטיבית.
היום בלילה התחיל לסרוק את השוק לקראת החודש החדש שבפתח, נראה מה הבשיל לכדי כניסה לרשימה ומה התמוסס ומקומו לצאת מהרשימה – אנחנו בישרות האחרונה של הרבעון השלישי של השנה.
אחזור ואזכיר לכם “סבלנות הוא חלק הכרחי של הגאונות” ד’ישראלי
יום מבורך ומתוק – זהר
